ההיסטוריה של צביעת ציפורניים

יָמֵי קֶדֶם

זהו עידן האימפריה הרומית, שהשתרע בין השנים 27 לפנה"ס עד 395 לספירה. נשים עדיין צבעו את ציפורני הרגליים, אבל גברים הצטרפו אליהן כעת למגמה. לא ברור מדוע הרומאים החליטו מלכתחילה להתחיל לצבוע את הציפורניים שלהם. קיימות מספר תיאוריות בנושא, אך אף אחת מהן לא הוכחה. כמו כן, לא ברור מדוע נשים המשיכו להיות הנהנות העיקריות מנוהג זה. עם נפילת האימפריה הרומית, אמנות הציפורניים נשכחה במידה רבה במשך כמה מאות שנים. זה צץ מחדש באירופה בתקופת הרנסנס כאשר אנשים החלו להשתמש שוב באלמנטים דקורטיביים על הציפורניים שלהם. קישוט ציפורניים היה בעיקר נחלתם של העשירים, שכן הייתה להם גישה לחומרים ושירותים יקרים שהעניים לא יכלו להרשות לעצמם.

הרנסנס והנאורות

המאה ה-18 הייתה תקופה של מעבר, שכן המהפכה התעשייתית הביאה שינויים רבים בחברה המערבית. ההיסטוריה של צביעת ציפורניים הושפעה גם כן, כאשר דבק ציפורניים הפך פופולרי בקרב נשים. הנוהג לא היה נפוץ כמו היום, אבל זה הספיק כדי לעורר סקרנות במוחם של משוררים וסופרים. בשנת 1835, למשל, פרסם צ'ארלס דיקנס סיפור קצר בשם "דילמת הציפורן". זה על אישה שאובססית על ציפורני הרגליים שלה עד לנקודה שבה היא מסתכנת בפגיעה בכפות רגליה. במאה ה-19, אמנות ציפורני הרגליים נראתה לרוב בקרב נשים מהמעמדות הגבוהים. זה היה העידן של התקופה הוויקטוריאנית, שהשתרע בין 1837 ל-1901. נשים בעידן זה קישטו את ציפורני הרגליים שלהן באבני חן, תכשיטים ושאר אלמנטים דקורטיביים העשויים ממתכות ואבנים יקרות.

המאה ה 19

המאה ה-19 הייתה עידן של שינויים מהירים ותיעוש. זה סימן גם את תחילתה של המהפכה התעשייתית, שראתה טכנולוגיות וחידושים חדשים שהופיעו בקצב מהיר. זה היה עידן של התקדמות והתקדמות, אבל לא הכל היה חלק. היו אנשים שנשארו מאחור ואחרים שניצלו. מיותר לציין שהיו גם רמות גבוהות של גזענות וסקסיזם. במאה ה-19, אמנות ציפורני הרגליים הפכה לטרנד בקרב אמני קרקס. הם השתמשו בזה כצורה של ביטוי עצמי, כמו גם כדרך להבדיל את עצמם משאר החברה. אמנות הציפורניים הייתה פופולרית גם בקרב נשים בבתי הבושת, שהיו משתמשות בה כדי לזהות את עצמן ואת כישוריהן המיוחדים.

תחילת המאה ה-20: קישוט ציפורניים הולך למיינסטרים

תחילת המאה ה-20 הייתה תקופה של מעבר. זו הייתה תחילתו של העידן המודרני, שהתפרש בין 1901 ל-1939. העולם השתנה והתפתח במהירות, וזו הסיבה שראינו כל כך הרבה אופנות וטרנדים באים והולכים בתקופה זו. חלקם היו מטורפים, בעוד שאחרים התגלו כמרכיבים קבועים בנוף התרבותי שלנו. אחד הטרנדים שהחלו בתחילת המאה ה-20 היה עיטור ציפורניים. זו הייתה תוצאה של שילוב של גורמים, כמו עליית מעמד הפועלים, פיתוח טכנולוגיות חדשות והפופולריות ההולכת וגוברת של הוליווד ושל תעשיית הבידור. קישוט ציפורניים הפך פופולרי יותר בקרב נשים מכל המעמדות החברתיים, אם כי הוא נשאר נפוץ יותר בקרב המעמדות הגבוהים. זה היה עידן הארט דקו, שהתפרש משנות ה-10 ועד שנות ה-30.

המאה ה-21 ואילך: שובה של אמנות ציפורני הבוהן

אפשר לחשוב שההיסטוריה של צביעת ציפורני הרגליים תסתיים כאן, אבל היא למעשה המשיכה. בתחילת ואמצע המאה ה-20 הפכה אמנות הציפורניים לפופולרית יותר ויותר, אך היא הייתה מוגבלת בעיקר לציפורניים. אנשים היו שמים אבני חן על הציפורניים שלהם או צובעים אותן בעיצובים בסיסיים, אבל זה היה בערך. אמנות ציפורני הרגליים, לעומת זאת, נותרה מוגבלת לתרבויות ותת-תרבויות מסוימות. זה היה נכון במיוחד באמריקה הלטינית, המזרח התיכון ואסיה. כמה מכוני ציפורניים אפילו הציעו אמנות ציפורניים כשירות נוסף, אבל זה היה רחוק מלהיות מיינסטרים. במאה ה-21, אמנות ציפורני הרגליים הפכה שוב לטרנד. לא ברור למה זה קרה, אבל זה יכול להיות מכמה סיבות. ראשית, העולם נעשה יותר ויותר מחובר בזכות האינטרנט. ראינו יותר חילופים ושיתופי פעולה גלובליים מאי פעם, וזו הסיבה שאופנות וטרנדים חדשים צצו כל הזמן. אמנות ציפורניים הייתה אחת מהן.